דבש חרובים
בכפרים הערבים והדרוזים משקים את הילדים בסירופ שעשוי מהחרוב (ראה בהמשך ), כמניעה כנגד מחלות החורף שיעול, הצטננות וליחה.
הוא משמש ברפואה העממית של עדות ישראל ושל ערביי ארץ-ישראל – כתרופה נגד שלשול, פצעים בפה, סוכרת, מחלות כלי הנשימה, שיעול חריף ולמניעת דימומים פנימיים.
החומרים:
כמחצית ק”ג תרמילי חרוב בשלים,
מים,
שני סירים לבישול,
בד לסינון,
וצנצנת עם מכסה.
אופן ההכנה:
תחילה נקטוף כמחצית ק”ג תרמילי חרוב בשלים, ורצוי שהם יהיו מן הזנים המשובחים יותר, הניכרים בתרמיליהם הגדולים ובציפתם העסיסית. אם כבר בוחרים רצוי לבחור חרובים כאלה, שלא ניכרת בהם פגיעת מזיקים. עתה נשבור את תרמילי החרוב לחתיכות קטנות, ככל האפשר, ונכניס אותן לכלי הבישול. בעת פעולת השבירה רצוי גם להוציא את זרעי החרוב ולשמרם לתבשיל נוסף – דייסת זרעי חרוב (ראה להלן, וכן אפשר אגב שבירה להרחיק את כל החלקים הנגועים של תרמילי החרוב. לאחר שגמרנו לשבור את התרמילים ולהכניסם לכלי הבישול, נוסיף מים כדי רבע מעל החרובים (כך שהחרובים יהיו 3 חלקים בגובה, בתוך הסיר, והמים יהיו 4 חלקים).
עכשיו נעמיד את הכלי עם החרובים ועם המים על כירה שבה אש בינונית, ונביא את המים עד לרתיחה. נמשיך לבשל במשך שעתיים בערך. כעת נוציא שבר של חרוב מהמים ונטעם אותו, אם עדיין מורגשת מתיקות בחרוב, נמשיך לבשל במשך 30-20 דקות נוספות ושוב נטעם, אם אין מורגשת יותר מתיקות, נוכל להסיק, שרובו של החומר הסוכרי מוצה ועבר אל המים, ולכן אפשר להפסיק את בישול החרובים,
נפריד את הנוזל, שמוצה מתוך שברי החרובים, מן העיסה ומשאר החומר המוצק באמצעות העברת הנוזל לסיר אחר. ההפרדה תהיה יעילה יותר, אם נסנן את הנוזל דרך בד. אלה הרוצים לנצל את החומר עד תומו, אף יסחטו את הבד המסנן על החומר המוצק שבתוכו, וימצו כך כמות נוספת של חומר, אך כאן יש לומר, כי במקרה זה ה’דבש’ יהיה עכור במקצת.
את נוזל המיצוי של החרובים שהפרדנו נמשיך להרתיח, כדי שהמים יתאדו והוא יהיה סמיך יותר. עם התמעטות המים נבדוק שוב ושוב את סמיכות הנוזל ואת מתיקותו (אין צורך להפריז בטעימה, ולא בכמות, כי אחרת לא יישאר לנו סירופ), עד שייראה לנו, כי הסירופ הפך למעין דייסה דלילה. מכאן נמשיך את הבישול על אש קטנה, עד שהנוזל ייהפך למעין דייסה סמיכה. דייסה סמיכה זו נשפוך לצנצנת, והרי לנו ‘דבש חרובים’. את הדבש הזה ניתן למרוח על לחם, להכין ממנו מלית לעוגות, ואת הנותר לשמור בבית לשימוש יום-יומי. בתיאבון.
שום
לקצוץ מספר שיני שום
להניח בקערה או צנצנת
להוסיף שמן זית כתית מעולה מכבישה קרה, עד שיכסה
לטבול לחם בשמן ולאכול במשך היום.
ניתן להכין מנה גדולה שתספיק למשך שבוע או להכין חדש מדי יום.
ככל שהשום יושב יותר זמן בשמן כך השמן נהיה חזק יותר מבחינת תכונותיו האנטי וירליות, אבל להקפיד שהשמן לא יתעפש.
למנוע התעפשות צריך שהשמן יכסה כל הזמן את השום ולהרחיק מאור ואוויר.
כדאי להשתמש בשום גם בבישול.
ג’ינג’ר – תה ג’ינג’ר טרי מומתק בדבש
חתוך ג’ינג’ר טרי למעט חתיכות דקות ולמזוג עליהם כוס מים רותחים.
לכסות ולהמתין כ- 15 דקות, אפשר לסנן ואפשר לא,
להמתיק בדבש לפי הצורך.
אפשר לשתות תה זה מספר פעמים במשך היום, מעולה לסימנים ראשוניים של אף סתום וליחה.
פרוביוטיקה, תוססים – מעוררי מערכת חיסון
תרבויות רבות כוללות מאכלים מוחמצים, תוססים במזונם.
כל ארוחה יפנית מתחילה במרק מיסו, הקוריאנים מגשים מנה של ירקות מוחמצים חריפים הנקראים kim-chee , הגרמנים מרבים לאכול שוקרוט (כרוב חמוץ מבושל) ומאכלים מוחמצים אחרים, הארופאים הצפוניים , ההודים, הערבים והאוכלוסיה הים תיכונית מרבים לאכול מוצרי חלב לא ממותקים ומותססים כמו יוגורט וקפיר.
הפרוביוטיקה ובמיוחד הבקטריות יוצרות חומצת חלב, הם חיידקי מעיים ידידותיים הנמצאים גם במזונות מותססים כמו אלו שהוזכרו לעיל ומשפרים את תפקוד מערכת העיכול, משפרים את זמינות חומרי המזון לתאים, מעוררים את מערכת החיסון, מורידים תופעות של חוסר סבילות ללקטוז ומורידים סיכון לסרטן.
למען בריאות טובה רצוי לכלול באופן קבוע בדיאטה היומית מזונות מותססים ומוחמצים.
התקררויות ושפעות
להחלמה מהתקררות או שפעת, כדאי:
- איכלו מזון קל, להימנע ממוצרי חלב וכל דבר אחר שייצור יותר ליחה וגודש במערכת כמו מיץ תפוזים וסוכר.
- המזון צריך להיות פשוט ומחמם, מרק עוף (האנטיביוטיקה היהודית ), נוצר עבור התקררויות, ניתן להוסיף לו צמחי מרפא כמו שורש אסטרגלוס ואכינציאה.
- כדאי להרבות באכילת שום ובצל, כורכום ופלפל חריף. ניתן להקפיץ טבעות בצל עם כמה שיני שום שלמות עם הרבה אבקת קרי – טעים להפליא, מנקה את הסינוסים ונלחם באופן יעיל בוירוסי ההתקררות והשפעת.
- שתו כמה כוסות ביום של תה המורכב מ: אכילאה, מנטה, סמבוק (נוסחה צוענית עתיקה) או תה ג’ינג’ר, לימון ודבש (אפשר להזליף כמה טיפות פלפל אדום חריף להגביר הזעה ).